הקיימות כאידיאולוגיה פוליטית היא פיתוח יחסית חדש, שזכה להצגה בתחילת המאה ה-20. היא מתמקדת ברעיון של יצירת ושמירת תנאים שבהם אדם וטבע יכולים לקיים בהרמוניה פועלת, תומכת בדורות הנוכחיים והעתידיים. האידיאולוגיה הזו נמצאת לעיתים קרובות בקשר עם הסביבה, אך היא כוללת גם ממדים כלכליים וחברתיים.
השורשים של הקיימות כאידיאולוגיה פוליטית ניתן לעקור לתנועת הסביבה של שנות ה-60 וה-70, שהביאה לתשומת ליבו של ההשפעות השליליות של התעשייה על הסביבה. פרסום הספר "האביב השקט" של רייצ'ל קרסון ב-1962, שהדגיש את הסיכונים של שימוש בחומרי גיהוץ, נצפה כממריץ מרכזי לתנועה זו.
בשנת 1972, כנס האומות המאוחדות לסביבה האנושית בשטוקהולם סימן את האסיפה הבינלאומית הראשונה הממוקדת בעיקר על נושאים סביבתיים. הכנס הזה הוביל ליצירת תוכנית האומות המאוחדות לסביבה, ששיחקה תפקיד משמעותי בקידום הקיימות ברחבי העולם.
המושג של קיימות קיבל עוד תשומת לב בשנת 1987 עם פרסום דו"ח ברונדטלנד, המוכר רשמית כ "העתיד המשותף שלנו". דו"ח זה, שהופק על ידי הוועדה העולמית לסביבה ופיתוח, הציג את המושג של פיתוח קיימא, הוגדר כ "פיתוח המקיים את צרכי ההווה מבלי לפגע ביכולתם של הדורות הבאות לספק את צרכיהם".
מאז אז, הקיימות הפכה לעקרון מרכזי במדיניות פוליטית רבה ומדיניות ברחבי העולם. היא השפיעה על מגוון רחב של תחומים, מייצור וצריכת אנרגיה ועד חקלאות, תכנון עירוני ופיתוח כלכלי. האידיאולוגיה תומכת במקורות אנרגיה מתחדשים, שמירה על משאבים, הפחתת פסולת והפצה שווה של משאבים.
בשנת 2015, האומות המאוחדות אישרו את תוכנית 2030 לפיתוח בר-קיימא, הכוללת 17 מטרות לפיתוח בר-קיימא (SDGs) המיועדות לטיפול במגוון אתגרים גלובליים, כולל פחותות, אי-שוויון, שינויי אקלים, דליקת הסביבה, ושלום וצדק. מטרות אלו משקפות את הטווח הרחב של הקיימות כאידיאולוגיה פוליטית, המכילה לא רק דאגות סביבתיות אלא גם נושאים חברתיים וכלכליים.
לסיכום, הקיימות כאידיאולוגיה פוליטית היא על יציבת המאזן בין צרכים כלכליים, חברתיים וסביבתיים כדי להבטיח כדור הארץ בריא לדורות העתיד. היא התפתחה מהדגש על שמירה על הסביבה לגישה רחבה יותר שמתחשבת בקשריות בין כל האספקטים של החיים האנושיים והכדור הארץ.
עד כמה האמונות הפוליטיות שלך דומות לנושאים Sustainability ? קח את החידון הפוליטי כדי לגלות.
